מהי משמעות החתימה?

כאשר אדם חותם על מסמך מסוים, הוא משאיר "חותם אישי" ביותר, שהוא שמו, ומבטא בכך את הדימוי שלו על עצמו, את האני הפנימי שלו ואילו "פנים" הוא בחר להראות לאחרים כלפי חוץ.

כבר בגיל ההתבגרות, שמתאפיין בחיפוש הזהות העצמית, נוטים בני נוער רבים ליצור חתימה אישית ייחודית להם, או מנסים לחקות חתימות של אנשים הנערצים עליהם ובכך – להידמות להם.

בעוד שכתב היד הנו דבר נלמד, על-פי תקן מסוים שאנו מחויבים לו, הרי שהחתימה איננה נלמדת ויש לאדם חופש לבחור לעצמו חתימה כרצונו, מבלי להיות משועבד לכללים המקובלים. אמנם בחתימה מותר "לקשקש" ולשרבט בצורה מקורית ואינדיבידואלית, אך לא כל אחד לוקח לעצמו זכות זו. חתימה משורבטת יכולה לחשוף מידע שכתב היד לא תמיד חושף, משום שהיא משוחררת.
לעיתים, מבטא האדם בחתימתו, בצורה לא מודעת, את מה שמעסיק אותו, את מצבו הרגשי , או את חששותיו, למשל  חתימה בצורת פרופיל עם ראש קירח, אצל אדם הסובל ממועקה עקב התקרחות מתקדמת, או חתימה בצורך מבוך, המשקפת את הלבטים ותחושת "חוסר מוצא" בו שרוי החותם.
לעיתים, ניתן לראות סמלים בחתימות, כמו צלב קרס בחתימות של היטלר ושל הימלר, צורה פאלית (מינית) בחתימתו של יצחק, דימוי של חרב בחתימת נפוליאון, פלטת צבעים בחתימת רמברנט, דימוי של מטוס בחתימה של טייס, או צורת מפתח סול בחתימתה של נורית הירש. לעיתים, אנו נתקלים בצורת "בלונים" בחתימות של אנשים "מנופחים".

יש אנשים החותמים את שמם בפשטות; כותבים את שמם הפרטי ושם משפחתם בצורה קריאה וברורה כמו הכתב. זה מאפיין טיפוסים כנים ויציבים, שמציגים עצמם כפי שהם, מבלי לנסות להתבלט, או להסתיר משהו. מאידך, יתכן שחתימה כזו מצביעה על קונפורמיות מסוימת, משום שהכותב משועבד לתקן ופוחד לתת ביטוי לשוני ולאינדיבידואליות שבו.
החתימה הקריאה מורכבת בד"כ משלושה אלמנטים: שם פרטי, שם משפחה, תוספת. שם המשפחה מייצג את התדמית המשפחתית, החברתית והציבורית, בעוד שהשם הפרטי מתייחס לתדמית אישית-אינדיבידואלית.
הדגשת שם המשפחה מסמלת גאווה משפחתית ( או תלות במשפחה), או הבלטת הסטטוס החברתי.
אלה שמסתפקים באות הראשונה של שמם הפרטי ומוסיפים לה שם משפחה מלא, הם אנשים רשמיים יותר, שמרניים ושומרי מרחק, המדגישים את הדימוי הציבורי שלהם.
הדגשת השם הפרטי בחתימה מבטאת התמקדות ב"אני", צורך בתשומת-לב ובהכרה לאינדיבידואליות של הכותב, יחד עם צורך להוכיח את עצמו, מבלי להסתמך על המשפחה. יחד עם זאת, אם השם הפרטי גדול, או מקושט, בצורה מופרזת, יבטא הדבר אגוצנטריות ואהבה עצמית (נרקיסיזם). שחקנית הקולנוע הידועה,אליזבט טיילור, מנסה לקשט את חתימתה בסלסול כמו חוט מתפתל, וכפי הידוע היא היתה מאד רגשנית, פטפטנית ובעלת נטיות היסטריות.
התוספות לחתימה מורכבות מנקודות, או קווים. נקודה סטטית בסיום החתימה, הנעשית באיטיות, מצביעה על אדם מחושב, מסודר, דייקן וזהיר, המגלה חשדנות שומר על מרחק "בטוח". לעיתים, כאשר הנקודה נכתבת במהירות ונראית כמו פסיק, יעיד הדבר על ניסיון לבלום את הלהט והאנרגיות.

קו מתחת לחתימה נותן מעין "במה" לשם ומבטא בכך ביטחון עצמי, בעוד שקו מעל החתימה מצביע על הגנתיות מסוימת.

לעיתים, חותך הכותב את שמו בקו אחד, או במספר קווים, ובכך כאילו "מוחק" את עצמו באורח סמלי. תופעה זו אפשר לראות אצל אנשים עם דימוי עצמי נמוך וביקורת עצמית חזקה, עד כדי ביטול עצמי, או במצב של משבר נפשי המלווה בכעס על עצמו.
אדם המקיף שמו בעיגול, רוצה בעצם להגן על ה"אני" ועל הפרטיות שלו ע"י זה שהוא יוצר מעין חומת מגן מפני העולם החיצון. הוא חושד בסביבה, נזהר ולא נותן אמון בקלות. ניתן לראות זאת בחתימתו של אלי כהן שעסק בריגול בסוריה והיה נתון בסכנה מתמדת.

כאשר קיים שוני רב בין צורת החתימה לבין כתב-היד, יעיד בדבר על שוני בין התנהגות הכותב בחברה, לבין התנהגותו בחייו הפרטיים.

חתימה גדולה בהשוואה לטקסט, מצביעה על הרושם שהאדם רוצה לעשות ועל הפגנת ביטחון עצמי, במיוחד כשהאות הראשונה גדולה ומודגשת. לעומת זאת, חתימה קטנה מהטקסט מעידה על צניעות, ואולי על רגש נחיתות.
בחתימה, מבטא הכותב גם את מצב רוחו. חתימה "עולה" מצביעה על מצב-רוח מרומם, שמחת-חיים ואמון עצמי. לעומת זאת, חתימה "יורדת" כלפי מטה, במיוחד אם הכתב איטי וכבד, מצביעה על אכזבה וחוסר אמון עצמי.

ניתן למצוא שינויים בחתימה במהלך החיים, בהתאם לשינויים במצבו הנפשי של הכותב. לעיתים, כאשר אדם מקבל תפקיד בכיר, או עולה בדרגה, נעשית חתימתו גדולה יותר ומודגשת, ואילו כאשר הוא פורש לגמלאות, הערכתו העצמית פוחתת והוא חוזר לחתימתו הראשונה. (ראה בפרק "אישים מפורסמים חותמים", את התפתחות החתימות של דוד בן-גוריון במהלך חייו).