הכשרתו, מומחיותו ומהימנותו של הגרפולוג המשפטי
לעיתים, מתעוררת בבית המשפט שאלה לגבי מומחיותו של הגרפולוג המשפטי, עוד לפני שנכנסים לדיון בנושא חוות הדעת – היכן השתלם ורכש את הכשרתו כמומחה? כמה זמן ארכה ההשתלמות? וכד'.
נדמה לחלק מעורכי-הדין, שניתן להפיל ו/או להמעיט ממומחיותו של הגרפולוג המשפטי (לפי משך ההשתלמות, ההכשרה והדיפלומה). במקום להיכנס לחקירה עניינית על ממצאי חוות הדעת, כולל הפרמטרים בבדיקת החתימה המזויפת, מתרכזים בעיקר בבסיס המומחיות.
בית המשפט העליון נתן את דעתו הברורה בנושא הגרפולוג המשפטי, כשהתעוררה השאלה האם לקבל את חוות דעתו של הגרפולוג חוטין על סמך הכשרתו כגרפולוג. כב' השופט בך קבע:
"אין פסול עקרוני בהסתמכותו של בית המשפט על חוות-דעתו של עד, אשר בדרך זו או אחרת, אם תוך עיסוק במקצועו או בתור חובב, או בדרך מקרית אחרת, רכש מידע כללי בנושא מסוים"
ע"א 70/88 שושנה פז נ' חנה אלון, פד"י מד(3) 32 (שופטים: ג' בך, ד' לוין, ש' אלוני
"קיימים שני סוגים של "עדים מומחים", אשר עדותם קבילה ורלוונטית, למרות שאין ברשותם בהכרח מידע ישיר בדבר העובדות המרכזיות שעליהן נסב המשפט שבו הם נקראים להעיד. ישנם "מומחים" במובן הקלסי של המונח, היינו אנשים שהתמחו במדע או במקצוע, בעלי תארים ודיפלומות, אשר בתי-משפט נזקקים לעדותם, כאשר מחווים הם את דעתם בנושא שהוא בתחום מומחיותם המיוחדת. מאידך גיסא, ישנם אחרים, אשר בדרך זו או אחרת רכשו מידע כללי בנושא מסוים, ובית המשפט סבור, כי יוכל להפיק תועלת מפרי ניסיונם בבואו להחליט בנושאים העומדים להכרעה לפניו"
ע"א 745/82 משה שחר ואח' נ' לאה בור, פד"י מ(2) 46, 50 (שופטים: א' ברק, ג' בך, ש' נתניהו)
בית משפט עליון וכב' השופט קדמי בספרו "על הראיות", הביעו דעתם לעניין מומחיותו של הגרפולוג והכשרתו וקבעו כי גרפולוג מומחה יכול להיות גם אדם שקיבל את מומחיותו באמצעות "לימוד עצמי" .
"המומחה- אינו חייב להיות בעל תואר והכשרה מקצועית במוסד מוכר, ואין מניעה שמומחיותו תהיה נעוצה ב"לימוד עצמי". (כב' השופט קדמי, בספרו "על הראיות", עמ' 607)
עלי לציין, שבאופן חד-פעמי, יזמה האגודה הישראלית לגרפולוגיה מדעית, השתלמות ב"גרפולוגיה משפטית" במאי 2001. השתלמות זו הועברה ע"י יו"ר האגודה האמריקאית- גב' פטרישיה סיגל.
אכן, אנו רואים כי בית המשפט מקבל עד מומחה אשר רכש השכלתו ב"לימוד עצמי" כאוטודידקט, אך ללא ספק יש לתת משקל לגבי היקף הכשרתו וניסיונו. עד מומחה שרכש מומחיותו בלימוד עצמי, חייב להראות בקיאותו בספרות המקצועית הלועזית המקובלת בעולם. עליו להשתתף בכנסים ובהשתלמויות בינלאומיות, כדי להתעדכן בכל הנוגע לחידושים בבדיקות הטכניות הנדרשות לצורך זיהוי זיופים. כמו כן, מן הראוי לבדוק פרסום מאמרים ע"י המומחה וכמובן- כמה מינויים קיבל מטעם בית המשפט.
מומחיותו ומהימנותו של הגרפולוג כעד מומחה עומדת לעיתים למבחן בביהמ"ש, כאשר שני הצדדים מנסים לערער את מומחיותו של הגרפולוג המשפטי מהצד השני. עורכי-הדין מצטטים פסקי-דין משנים עברו, בהם נדחתה חוות הדעת של הגרפולוג הנגדי וטוענים כי יש בכך כדי לפגוע במעמדו ובמהימנותו כמומחה בתחום השוואת כתבי-יד.
כב' השופט יצחק עמית, באחד מפסקי הדין האחרונים שלו בביהמ"ש המחוזי בחיפה (ביוני 2009, לפני מינויו לבית המשפט העליון), התייחס לנקודה זו, שבה שני הצדדים מנסים לערער את מומחיותו ומהימנותו של הגרפולוג המשפטי הנגדי. ת"א 11133-97 בנק לאומי נ' מ.ד.פ. הדבקות בע"מ ואח' (9.6.2009)
כב' השופט עמית גורס, כי אמינותו של עד מומחה אינה נשללת לאור דברים שאמר שופט פלוני בעבר. מה שנאמר בפסק דין מלפני מספר שנים, איננו רלוונטי למשפט שמתקיים כיום. מסכם השופט עמית:
"איני רואה להידרש לטענות אלה. כל תיק וכל חוות דעת יש לבחון לגופא, על-פי כלל הראיות והנסיבות בתיק ואין דעתו של שופט פלוני בתיק אחד כדי לחייב שופט אלמוני בתיק אחר. על דרך ההיקש, יפים לענייננו דבריו של כב' השופט חשין לגבי הערכת בתי המשפט מהימנותם של עדים, בע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 606, 614 מול אותיות א-ב (1993):
"טענה זו לא הבנתי את פישרה. ידעתי עד כה, שקביעת מימצא עובדות בהליך עשוי לחייב את בעלי הדין בהליך משפטי מאוחר, בהיות המימצא "השתק פלוגתא".
ואולם לא שמעתי עד הנה, שקביעת אי-אמינותו של עד בהליך משפטי, אף היא הינה בבחינת "דבר שפוט", או שבית המשפט בהליך מאוחר רשאי בכלל- מעיקרו של דין- לסמוך על קביעת אמינות (או אי-אמינות) מעין זו. גם בטענה זו אין איפוא ממש"
על דברים אלו, חזר כב' השופט חשין בע"פ 6251/94 סימון בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (3) 45, עמ' 107 (1995):