אי-ידיעת השפה של בעל החתימה

לעיתים קרובות נדרש המומחה לכתב יד לבדוק אמיתותה של חתימה הכתובה בשפה זרה, שאינו שולט בה. אין מדובר בחתימה משורבטת ובלתי קריאה, אלא בחתימה הכתובה בכתיב מלא, או שחלקה קריאה וחלקה משורבטת.

כאשר חוות הדעת המומחה איננה לטובת אחד הצדדים, מנסה הצד הנפגע לתקוף את חוות הדעת בטענה שהגרפולוג המומחה אינו שולט בשפה בה נכתבה החתימה.

לכל שפה יש את תקן הכתיבה המקובל, הכולל את צורת כתיבת האותיות, כתיבה מימין לשמאל (כמו בעברית ובערבית) או משמאל לימין (שפות לועזיות), צורת דרכי הקישור בין האותיות וצורת הניקוד.

בערבית, למשל, קיימות צורות שונות לאותיות מסוימות כאשר הן כתובות בתחילת מילה, אמצע מילה, או סוף מילה. כמו כן, על-פי תקן הכתיבה בערבית יש לעשות הפסקה בקווי הקישור אחרי אותיות מסוימות.

לכן, רצוי מאד שמומחה הנדרש לבדוק אמיתותה של חתימה בשפה הזרה לו, יכיר את תקן הכתיבה באותה שפה, או שיקבל מידע זה מאדם אחר השולט בה ברמת שפת-אם.בבדיקת אמיתות חתימה, הגרפולוג המומחה איננו מתייחס למשמעות האישיותית העומדת מאחורי כתב- היד, אלא מבצע בדיקה טכנית של ההיבטים הגרפיים המצויים בה, תוך התמקדות במאפיינים ייחודיים ואינדיבידואליים בכתב ידו של בעל החתימה.

שופט ביהמ"ש העליון אורי שוהם בע"א 4175/12 תעשיות אבן וסיד נ' אברהם נדיר (פס"ד מיום 10.3.14), קובע :

"אי ידיעת השפה בה נחתמה החתימה אינה פוגמת, בהכרח, ומחלישה את חוות דעת הגרפולוג המומחה.
שכן, אין לשפה בה נכתבה החתימה משקל רב, לצורך זיהוי החתימות. הגרפולוג מבצע בדיקה טכנית של ההיבט הגרפי של החתימה עפ"י מאפיינים קבועים, תוך השוואה למסמכים אקראיים מאותה תקופה שבה הוטבעה החתימה שבמחלוקת".
(לפס"ד זה הצטרפו והסכימו השופטים ארבל וסולברג).
בפס"ד זה העדיף ביהמ"ש לקבל חוות דעתו של גרפולוג מומחה שאינו דובר ערבית, אך מכיר את תקן הכתיבה, על-פני מומחית השולטת בשפה הערבית.